מזל טוב, נולדה לי אמא

ביום שישי שעבר אמא שלי מתה. דום לב. החייאה. טיפול נמרץ. כמה ימים שהיתה מורדמת ומונשמת ואז היא חזרה אלינו. כמו באגדות היא פקחה עיניים ושבה לחיים. כל יום עוד קצת. שבעת ימי טיפול נמרץ הרגישו כמו שבעת ימי הבריאה שלך אמא. הם התחילו בחושך גדול על פני תהום ואז אלוהים או מישהו אמר ויהי אור והיה אור. את חזרת מהעולם ההוא ששמענו עליו (ואני קצת יותר מקרוב) לעולם הזה, ואיך אבא אוהב להגיד, בניגוד לכל הסטטיסטיקות. בחדר שלך בבית החולים היתה מדבקה שכתוב עליה "יש רגעים שלא שוכחים". סלוגן קצת אירוני לטיפול נמרץ. ובכל זאת, את הרגע הזה שפקחת עיניים אחרי שלושה ימים אני לא אשכח בחיים. כמו מתוך סרט של מדע בדיוני, הגחת שוב אל תוך הגוף שלך, בעיניים משתאות ונוכחות, וידענו שאת איתנו. שחזרת. והפעם לעוד הרבה שנים.

הרופאים הסבירו לנו שיש מחלת לב תורשתית במשפחה שלך וגנטיקה מולדת, אבל אני פשוט תהיתי אם הלב שלך לא התעייף. אם שישים ומשהו שנות דאגה לא שחקו אותך. אם השנה האחרונה הזו שטיפלת בי יום ולילה לא כילתה את הכוחות שלך. אם המאבק האינטנסיבי להציל אותי לא הרג אותך. ויצא שקצת החלפנו תפקידים. מצאתי את עצמי מנדנדת רגל באי שקט ליד המיטה שלך כמו שאת היית ליד שלי, ניסיתי ללמוד את הבעות הפנים שלך כמו שרק את ידעת לזהות את עוויתות הכאב שלי, הטפחתי כריות מאחורי הראש שלך כמעט באותה המיומנויות שאת היית מסדרת לי, ניטרתי מתוך שינה מכל תזוזה שלך כמו שאת הסתערת על שלי, ובדקתי אם את נושמת ממש כמו שאת היית מציצה בי. לא הייתי מוכנה לתת לך ללכת אמא, בדיוק כמו שאת לא נתת לי.

כשחזרת שוב לדבר, אמרתי לי "קודם הסרטן שלך ועכשיו זה". והבנתי אותך. כבר למדנו פרק על פגיעות החיים ולא היינו צריכות שיעור תגבור. וזה לא שאני אופטימית חסרת תקנה אבל נדמה לי שהרווחנו משהו גדול יותר, כי אני בת ארבעים ונולדה לי אמא. קיבלתי אותך עטופה בתוך חליפת קירור במתנה ובתוך הטלטלה הסוריאליסטית והטראומתית הזו, הרגשתי מאושרת. מאושרת על כל מה שמחכה לנו. על שיחות עמוקות וסתמיות שננהל, על רגעים של ים והפלאפל שאת הכי אוהבת, על הצחוק המתגלגל שלך וההליכה התזזיתית, על משפטים קבועים שאת תמיד אומרת ועל החדשים שעוד תמציאי, על נכדים ועל חופשות, על אירועים משפחתיים שנתרגש בהם ועל הילדה שעוד תהיה לי (ייקח קצת זמן אבל אני על זה) ותעזרי לי לגדל.

ובא לי להגיד לך שזה לא רק אני. העולם מחכה לך אמא. את יפה וחזקה ואחרי שנים של התמסרות לאחרים הגיע תורך. תורך להגשים חלומות ישנים, תורך ללקט בהנאה רגעים של שמחה וסיפוק ותורך ליהנות מעצמך ומכל מה שתרצי. וגם תורך לשחרר דאגות וחרדות (נצטרך לעבוד על זה) ולהבין שעכשיו זה תורך.

אז מזל טוב ליום ההולדת שלי. וגם שלך אמא.

אני אוהבת אותך.