התאהבתי.
זה פשוט קרה.
חשבתי שמצאתי מישהו שיהיה לי בית. משפחה.
עברו כמה שנים מאז הפעם האחרונה, ונכנסתי לארכיון של הלב כמו לספרייה שנשכחה חשוכה. הדלקתי מחדש את האורות, ניערתי אבק מהמדפים. שוטטתי בין המסדרונות, פתחתי שורה של מגירות. אחת העלתה זיכרון ישן, השנייה דרכה על כאבים, השלישית הזכירה לי דפוסים מהעבר, והרביעית עמוסה פחדים.
אולי ככה זה אמור להרגיש כשמתחילים מהסוף להתחלה. כשפוגשים מישהו שלו ולי יש כבר ארכיון עמוס לעייפה. שהנפש כבר נפצעה, שהתעטפנו בשכבות של הגנה, שראינו מקרוב אכזבות בעולם הזה ואהבות גדולות שהלכו לעולם הבא. שבנינו לעצמנו נרטיב וסיפור שלם כדי לא להיפגע, שלצעוד בשדות של אהבה הפך להליכה בשדה של מוקשים וגילינו שדרכנו על כמה וכמה מטענים מתפוצצים.
וזה נגמר. מהר ממה שחשבתי שיהיה. זה כבר היה. בלי שהצלחתי להשיג את המפתח למגירה של הקסמים. זו שתבטיח לי שהפעם לא אפגע, שהסוף יהיה מתוק וטוב כמו באגדה. בלי שאצטרך לעבור עוד טלטלה, בלי ליהנות מאהבה ילדית כזו שמתחילה מהתחלה.
ובכל זאת, אני לא מוותרת על היכל התהילה. בא לי ללמוד בהרווארד בפקולטה לאהבה. אני רוצה להבין את התוכן, לדבר את השפה. אני רוצה להיות בתוך הדבר הזה שנחשב פלא הבריאה. אז עכשיו כששואלים אותי אם יש לי אהבה, אני קצת מהססת לפני שאני עונה
אין לי אהבה בדמות בן זוג
אבל יש לי אהבה
אני אוהבת לקום מוקדם בבוקר אבל ממש מוקדם. אני אוהבת את הבית שלי במושב. יש לי גינה שהיא קסם, ציפורים על החלון כמו באגדות ולמדתי כבר להבחין בין גרניום ללואיזה.
אני אוהבת את השיער שלי. בפרקים הקודמים הייתי קירחת והיום הוא ארוך וגולש, ונוגע לי בכתפיים. אני אוהבת לאכול בריא (אם כי לא התאהבתי בבישול). אני אוהבת להאזין לספרים באודיובל, למרות שאוצר המילים שלי באנגלית לא השתנה. אני אוהבת לרקוד פלמנקו ומחפשת חוג למתבגרות בהכחשה (מיד אחרי הסגר).
אני אוהבת את האנשים בחיים שלי. יש לי משפחה שמחזיקה אותי חזק וקרוב ללב וחברות מעומק הנשמה שאפשר להישען עליהם כשאני בלי הכרה והן מרימות אותי גבוה ומחבקות כשאני בתהום הנשייה.
יש לי גם חברים גברים שאני אוהבת.
אני אוהבת לכתוב זה טעם החיים.
אני אוהבת חורף תמיד אהבתי.
ככה יצא שדווקא בין מערכות יחסים ושיברונות לב, מצאתי אהבה או יותר נכון את שאהבה נפשי. זאת אומרת זה לא שאני מסתובבת בעולם בלי פנטזיות על ההוא שעוד יופיע. יש לי גם קווים לדמותו. הוא גדול עם לב רחב, יש לו עומק ומלא איכויות רגשיות. הוא בטוח אוהב עולם ואדם, איש חזק ושלם, סקרן ושמח, מצחיק ומשפחתי, מעניק ורואה, נדיב ונחוש, מחזר נלהב ובעל יכולת הכלה, ויש לי עוד כמה בקטנה. אבל בינתיים, יש לי אהבה.
כי אם יורשה לי לחלוק על הנחת היסוד הידועה, זוגיות היא לא אהבה או אהבה היא לא רק זוגיות. אהבה היא חופש וחיים ויצירה. ויש כל כך הרבה סוגי אהבות לאנשים, למילים, לצלילים, לחוויות. אהבה היא כמו רגעים של אושר ואמונה בטוב. אהבה מצחיקה ומאירה, אהבה מייפה ומחמיאה, אהבה מביאה אותך לאזורים האמיתיים בחיים שאין לך שליטה.
לאהבה יש התחלה ואין לה סוף, לכן כדאי להציע לכותבי הקלישאות על הנסיך והנסיכה, לעדכן את הסיפור ולסיים באופן הראוי. במקום הם חיו ב"אושר ועושר" אפשר להסתפק ב-"הם חיו". כי לחיות זה אהבה. ובא לי מישהו שחי באהבה.
גם אם בדרך נשבר לי קצת הלב, אני כבר לא בודדה. אני לומדת לחיות את החיים שלי באהבה.
וואו דיברת את מילותיי שלי, (יוסי בן טוב)