התנפחה לי הבטן. רוטינה שגרתית אצל נשים שחצו את גילאי העשרה. אני מביטה בה, ממששת. זה הסימפטום המובהק שממנו התחילה סאגת הסרטן. אני לא נלחצת, רק מתערפלת לי ההכרה. מגיחה לרופא לביקור מהיר. הוא בודק ומקשיב, מסביר שהכל נראה תקין, רק הגוף הזה עוד מחלים ומבריא. הישות הנפרדת הזו מסתבר צריכה התאוששות, אני לא.
נהיה לי די כבד לשאת על גבי את הגוף הזה, הוא מעכב אותי ומעיק. פתאום הבנתי שהתגרשתי מבני זוג, אבל התחתנתי בחתונה קתולית עם הגוף שלי ובניגוד לאופציות האחרות, איתו אני תקועה. לנצח. לא זוכרת שנשבעתי בכנסיה על הסיפור הזה של בחולי וברע, כי מבחינתי הייתי מחליפה אותו בלי למצמץ איך שהוא מתבגר. פשוט לוקחת אחד אחר צעיר, חיוני ורענן, כזה שכיף איתו והוא גורם לי להרגיש צעירה.
אז לקחתי אותנו לטיפול זוגי, כדי ללמוד איך לאהוב אותו ולהעריך את מה שיש בו מחדש, כמו שהיה לנו פעם כשהיינו צעירים, והכל היה כל כך זורם וטבעי. בטיפול הסבירו לנו שחשוב להשקיע בקשר שלנו, לעבוד על התקשורת הזוגית. התחלנו ללכת יחד לפעילות מקרבת, מעמיקה, פה פיזיותרפיה, שם פילאטיס, כאן טיפול אלטרנטיבי לצאת מהשגרה.
והתקרבנו אני חושבת. נוצר איזה דיאלוג בסיסי והיכרות מחודשת, אבל נשארה בינינו עוד עוינות וחוסר אמון הדדי. כי אני לגופי וגופי לי. רוב הזמן. זאת אומרת, לפעמים הוא לא ממש איתי. להיפך, הוא מתעקש ומתווכח ולא מקשיב לי. אני מנסה להבין מה הוא רוצה בכלל, כמו בכל מערכת יחסים עולה איזה ארומה של תסכול, מה לא מספיק טוב לו ועל מה הוא מתלונן, אני מתאמצת, משתדלת וכל כך מזיעה. אני מניחה שהוא רוצה אהבה ללא תנאי, אני מוכנה להציע לכל היותר- חיבה שתלויה בדבר, והדבר הוא שיתחיל להזיז עצמו, ולהגיב, ולבנות שריר, ולתפקד, ולהקליל, ושיהיה שמח כל הזמן.
דווקא בגלל ההיסטוריה המורכבת שלנו, דווקא בגלל שהיה כל כך הרבה קושי ושלל רגעי סבל, דווקא בגלל זה בא לי שמעכשיו יהיה לנו קל ופשוט. בא לי להפסיק להיאבק בו או להילחם, בא לי להפסיק להיפגע. אני רוצה שנהיה חברים טובים, כאלה שמתרפקים על ימי לחימה ישנה, כאלה שמספיקה נשימה או מבט חטוף כדי להכיר אחד את השנייה, כאלה שיכולים לשבת יחד לנשום ולהירגע.
האמת, עוד לא הפכנו לחברים טובים. אנחנו עדיין נוטים לריב, מי יותר חזק ומי יקבע את סדר היום, מי ישלוט במי ומי ייאלץ להיכנע. ובתוך המאבקים וניסיונות הפשרה, אני רק מתפללת שהוא ידע- שהשתנתי. שיש בי את היכולת לקבל אותו כמו שהוא, שלמדתי להתרכך, שמצאתי בי חמלה. אני מתפללת שהוא ירגיש את זה ויחזיר לי חזרה. את הכוחות שלי, החיוניות שלי והכי חשוב- הפוריות שלי. כדי שנוכל ביחד להביא גם את הדור הבא.
留言